עֵין גֶּדִי הוא קיבוץ השוכן על החוף המערבי של ים המלח, והיישוב הצפוני ביותר במועצה האזורית תמר. שמו משמר את עין גדי המקראית, והקמתו מחדשת רצף של התיישבות יהודית באזור שנמשך למעלה מ־1,300 שנה, מן המאה השביעית לפנה״ס ועד המאה השישית לספירה.

בשלהי מלחמת העצמאות, ב־10 במרץ 1949, הגיעו כוחות חטיבת אלכסנדרוני מסדום לעין גדי. בהסכם שביתת הנשק עם ירדן מאפריל 1949 נקבע כי עין גדי, מצדה ודרום מדבר יהודה ייכללו בגבולות מדינת ישראל. לפי מקורות שונים, היה זה ביוזמת שמריה גוטמן, ששכנע את מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, בחשיבות תפיסת נקודות אלו כחלק ממבצע ייצוב המדינה.

בשנת 1953 הוקמה במקום היאחזות נח״ל, סמוך לאתר שבו פועל כיום בית ספר שדה עין גדי. במאי 1954 אירע עימות עם הלגיון הירדני בעקבות רדיפה אחר מסתננים שגנבו פרות, ובמהלכו נהרגו שלושה חיילי לגיון ואזרח ירדני.