המעבר לירושלים היה בעקבות קבלתו של אבא לעבודה במשרד המשפטים, בו עבד עד צאתו לגמלאות.

שנות הילדות בירושלים זכורות לי כשנים יפות, למרות הצנע. בנוסף ללימודים בביה"ס למדתי נגינה בצ'לו והייתי חניך בתנועת הצופים. לקראת סוף הלימודים בתיכון, כשנתברר כי המסגרת הארגונית בצופים רעועה, הצטרפתי לקבוצה מבני המחזור שלי בביה"ס שהיו חניכים בנוער העובד, וביחד אתם הצטרפתי לגרעין השלמה לקבוץ עין-גדי.

את עין-גדי הכרתי שנה לפני כן, בכתה י"א, במסגרת השרות הלאומי. ההתלהבות מהמקום היתה משכרת – הנוף, הייחוד, הראשוניות, והמרחק מהבית...

ב-1963 יצאנו ביחד כגרעין לשירות צבאי בנח"ל, ומתוך שלוש השנים של השירות ביליתי כשנה וחצי בחיפה, בהדרכת קבוצות של הנוער העובד.

עם סיום השירות הצבאי הגעתי לעין-גדי. רוב בני הגרעין שלי סיימו את השירות לפני, הגיעו לעין-גדי והספיקו לעזוב, ואילו אני השתלבתי בעבודה בחקלאות למשך כשנה וחצי.

בקיץ 1967, מעט אחרי מלחמת ששת הימים, נשלחתי ע"י הקיבוץ לשנתיים של לימודי הוראה בסמינר אורנים. עם חזרתי לקיבוץ קיבלתי על עצמי להיות מחנך הכיתה הבכורה של ילדי הקיבוץ, שהיו כבני עשר באותה עת, ולרכז את ביה"ס הזעיר שהחל להתפתח במקום.

השנים בין 1969 ל-1975 היו שנים של הוראה יצירתית וחווייתית עם ילדים צעירים וסקרנים, של ניסיונות ראשונים  בהלחנת שירים, בהצטרפות למקהלת האיחוד, בהיכרות עם יעלי בת-זוגי, בנישואין ובלידת בננו שאולי, מעט אחרי מלחמת יום כיפור.

בשנת 1975 יצאנו לשליחות ציונית בתנועת 'יהודה הצעיר' בקליפורניה. התגוררנו בברקלי, שם נולד בננו השני, גדעון.

עם חזרתנו, ב-1977, החלטתי לעשות פסק-זמן בעבודה החינוכית, וכשש שנים עבדתי במטע המנגו הצעיר של הקיבוץ. בשנת 1980 נולדה בתנו איה.

שנה לאחר מכן יצאנו לשליחות נוספת, הפעם בתחומי ישראל – לחיות בקיבוץ צעיר בגליל, קיבוץ תובל, שהיה אז בן שנה וחצי. היינו המשפחה היחידה בין כמה עשרות צעירים – ילידי הארץ וחניכי תנועת 'הבונים' מדרום-אפריקה, וליווינו את הצעדים הראשונים של התארגנות הקהילה הקיבוצית. שלושת ילדינו הוסעו מדי בוקר לקיבוץ בית-העמק – אל ביה"ס היסודי ואל הפעוטון.

עם חזרתנו לעין-גדי, שנה לאחר מכן, חזרתי לעבודה בחינוך, תחילה כמטפל בכיתת בר-מצווה. שנתיים לאחר מכן חזרתי להוראה. בשנים אלה עשיתי היכרות ראשונה עם המחשב, והתחלתי לשלב בביה"ס פעילויות לימודיות במחשבים. עברתי לחטיבת הביניים ומשם לתיכון, וכיום אני מלמד כמעט אך ורק את תכנית מדעי המחשב לבגרות.

דווקא השנים שבין 1983 להיום אינן מתועדות אצלי בזיכרון בדיוק. בתוך שנים אלה יצאתי פעם אחת לשנת שבתון בה השלמתי לימודי תואר ראשון בחינוך באמצעות האוניברסיטה הפתוחה ומכללת דוד ילין, כשההתמחות היתה הוראת המתמטיקה. עם תום שנה זו התקבלתי זמנית לסגל ההוראה של המכללה, ובמשך שמונה שנים הייתי נוסע לירושלים ליום אחד של הוראת קורסים הקשורים ביישומי מחשב במכללה, כשאת המשרה אני משלים בבית, בהוראה בביה"ס התיכון המקומי. במשך שנתיים למדתי לקראת תואר שני בחינוך, במסלול הוראת המדעים, באוניברסיטה העברית, תוך שאני ממשיך ללמד בעין-גדי. השלמתי בהצלחה רבה את כל הקורסים הנדרשים לתואר, אך היות שלא השלמתי את העבודה על התזה, אין לי תואר שני.

בשנת 2004 יצאנו, יעלי ואנוכי, לשנת שבתון נוספת בקיבוץ הרדוף, שם למדנו את תכנית שנת המבוא לאנתרופוסופיה ולימדנו חלקית בביה"ס התיכון האנתרופוסופי במקום. ילדינו כבר בגרו ויצאו מהקיבוץ, איש לענייניו, ואנו בילינו את השנה בחברת כארבעים צעירים בגיל ילדינו, שלמדו אתנו את תכנית המבוא. באותה שנה נישא בננו שאולי, וכיום הוא אב לנטע, נכדתנו הראשונה. שאולי וגידי עובדים בהיי-טק, ואילו איה נמצאת כבר חמש עשרה שנים,מאז היציאה לנח"ל, במסגרת קומונה של בוגרי הנוער העובד, וחיה חיי שיתוף עם חבורה נלהבת, אידיאליסטית, המקדישה את חייה לחינוך במגזרים היותר חלשים וזקוקים של החברה הישראלית. בתוך הקומונה מתחילה איה את יצירת הדור החדש, ונכדי תומר נולד שם בקיץ 2013.

בשנים האחרונות מילאתי למשך כשנה, בנוסף למשרה שלי בביה"ס, גם את תפקיד מזכיר הקיבוץ.

בקיץ 2013 פרשתי לגימלאות מעבודתי בחינוך, וכעת אני מבסס תפקיד חדש במסגרת המלון של עין-גדי, ריכוז תכנים והדרכה בגן הבוטני.

בחורף 2013 השלמתי תכנית לימודים ארבע שנתית במסגרת מכון 'תמורה', והוסמכתי כרב חילוני, תואר התואם את פעילות התרבות שלי בעין-גדי, כעורך קבלות השבת מזה שלושים שנה, מנהל פעילות בית המדרש לוותיקי המקום, כעורך טקסי אזכרה, הלוויה ונישואים. המעורבות שלי בחיי התרבות בקיבוץ היא, בדרך כלל, מעורבות מוסיקלית, ואני שותף לעיצוב, הנחיה והובלה של ערבי זמר איכותיים.